<h1>ספר התרומות שער ס"ח</h1>
<h2>דף קה:</h2>
ותו גרסינן [ב"מ ק"ב ע"ב, ב"ב ק"ה ע"ב] אמר רב(א) איסתירא מאה מעי מאה מעי, מאה מעי איסתירא איסתירא. וכתב הרי"ף ז"ל בפרק השואל [נ"ט ע"ב בדפי הרי"ף] דליתא להאי דאמר רב אלא כשמואל קי"ל דאמר הלך אחר הפחות שבהן כדקי"ל דמספיקא לא מפקינן ממונא. ופסק הר"ם [מלוה פכ"ז הט"ז] שנוטל מאה איסתירי. וכתב עליו הרב ובספר כתוב שם כתוב א"א שנשתבש אינו נוטל אלא איסתירא. ותו גרסינן בפרק השואל [ב"מ ק"ב ע"ב] המשכיר בית לחברו לשנה ונתעברה שנה נתעברה (למשכיר) [לשוכר], מעשה באחד ששכר מרחץ מחברו בי"ב זהובים לשנה מדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני רשב"ג ולפני ר' יוסי ואמר יחלוקו את חדש העיבור. ואמרינן בגמ' אמר רב (פפא) אי הוינא התם הוה יהיבנא כוליה למשכיר מ"ט קסבר תפוס לשון אחרון. ושמואל אמר בבא באמצע החדש עסקינן אבל בא בתחלתו כולה למשכיר, בסוף החדש כוליה לשוכר. ואקשו ושמואל לית ליה תפוס לשון אחרון והא רב ושמואל דאמרי תרויהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה, כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה, ומשני התם טעמא מאי משום דתפיס הכא נמי הא תפוס. ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה עומדת, ואע"ג דאתו בסוף החודש כולו למשכיר, ואע"ג דאפוך מיפך ואמר מדינר זהב לחדש בי"ב זהובים לשנה. וקי"ל כרב נחמן.
<h2>דף קסה:</h2>
גרסינן בבתרא פרק גט פשוט מתני' כתוב בו זוזין מאה דאינון סלעים עשרים אין לו אלא עשרים סלעים. פירוש, שטר שכתוב בו כולהו זוזין מאה דאינון בסכום שלהם עשרים דינרים שנדון ונאמר שהמאה זוזין שכתב גרועין היו, כי פעמים שאין שוין המאה אלא עשרים דינרין [מהפחותים] דיד בעל השטר על התחתונה והמוציא מחברו עליו הראיה. וכן אם כתוב בו מאה זוזין שהן סלעין תלתין ונמצא שנמצא בחשבונו שמוסיף סלעים יותר, אפ"ה אין לו אלא מנה שידו על התחתונה ונאמר כי הסלעים גרועים וקלים שיש מהם שלשים במאה זוזי. ועוד שנינו כתוב בו כסף זוזי. פירוש, וכשהגיע לומר דאינון כך נמחק אותו סכום ואין אנו יודעין כמה הם ודנים בהם שאינן פחות משנים, אבל יותר לא נדון, שידו על התחתונה. וכן כל כיוצא בזה. ועוד שנינו במשנתנו כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים, מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתונה, א"כ למה כותבין את העליון שמא תמחק אות אחת מן התחתון וילמד מן העליון. ואמרינן בגמ' לא שאנו אלא אות אחת אבל שתי אותיות כגון שהוא בעליון חנני ובתחתון [חנן] בידוע שהוא כשר מן העליון, אבל לא ילמד תחתון מן העליון בשתי אותיות. ותו גרסינן [קס"ו ע"ב] כתוב בו ספל מלמעלה, והקפל פחות במדה מן הספל, כולו הולך אחר התחתון. וכן כתוב מלמעלה קפל ומלמטה ספל חוששין שמא זבוב הסיר רגל הקו"ף ונעשה סמ"ך, אינו אלא במדת קפל שהיא קטנה. ותו גרסינן [שם] ההוא דהוה כתיב ביה שית מאה וזוזא ומספקא ליה אי הוי שית מאה אסתירי וזוזא או שית מאה זוזי וזוזא או שית מאה פריטי וזוזא. ושלח ליה שהדין כן שיטול שית מאה איסתירי וזוזא, שיד בעל השטר על התחתונה. ואקשו ליה א"כ נאמר שית מאה פריטי וזוזא ויהא ידו על התחתונה יותר, ומשני פרוטות אסוכי מסכי להו אינשי, כלומר כולל אותן הסופר תחלה בזוזי ואח"כ כותבין, וכן עושין בכל מקום לפי דרכם הידוע ביניהם. וזה אשר כתב לי בזה הרמב"ן, ראיתי רבים שטעו בזה ואינו כן אלא נוטל שית מאה זוזי וזוזא, שהאיסתרים גדולים מן הזוזים, שפירוש אסתירא סלע ופירוש זוזא דינר, והסלע גדול מן הדינר. וכן גירסת כל הספרים בכאן שית מאה אסתירי וזוזא או דילמא שית מאה פריטי וזוזא דל פריטי מהכא דאסוכי קא מסכי להו [ומשוי להו זוזי], מאי אמרת שית מאה אסתירי וזוזא, יד בעל השטר על התחתונה. וש"מ זוזי יהבינן ליה ולא איסתרי. ודבר זה מפורש בגמ' בבכורות [מ"ט ע"ב]. וכן פי' במסכת שבת וכן כתוב שם. ומה שאמרו [קדושין י"א ע"ב] עבידי אינשי דקרו לפלגא דזוזא איסתירא, ההוא בזוזא דצורי ואיסתירא דמדינה. וכן הסוגיא וכבר פרש"י ז"ל, ע"כ.
וזה שפסקנו שפעמים הולך אחר תחתון ופעמים אחר הפחות שבלשונות בזה בירר טעמו של דבר הרב אבן מיגש ז"ל דלא דמיין אהדדי, דההיא דזוזי מאה דאינון סלעין תלתין אין לו אלא מנה שאני התם דדיבור אחד הוא ואי אפשר לחלק ביניהם, דכיון דדבריו סותרין זה את זה אמרינן יד בעל השטר על התחתונה, וכי אמרינן הלך אחר התחתון היכא דהוו שני דבורים מחולקים וכל אחד מהם דבור בפני עצמו ואין צריך לחברו, [וכיון] שהתחתון סותר את העליון אמרינן מיהדר קא הדר ביה מעליון ולפיכך הלך אחר התחתון. וכן ההיא דהשואל דאמר רב נחמן דאע"ג דאפיך מיפך ואמר מדינר זהב לחדש בי"ב זהובים לשנה כולו למשכיר, וכדאמרינן נמי התם בענין איסתרא מאה מעי הלך אחר הפחות שבלשונות ולא אמרינן בהו תפוס לשון אחרון, התם נמי משום דדיבור אחד הוא זה אחר זה ולא הפריש ביניהם בענין אחר [אבל אלו הפריש ביניהם בענין אחר] שנעשו שני דבורין בכי הא אמרינן הלך אחר לשון התחתון.
